archive-507.jpg

תולדות הקהילה

יהודים התיישבו בפיוטרקוב טריבונלסקי כבר במאה השש עשרה. תקופה זו נחתמה בפוגרום שנעשה על ידי הצבא המלכותי הפולני בתואנה כי יהודי העיר שיתפו פעולה עם הצבא השוודי. בפוגרום נהרגו כחמישים משפחות יהודיות.

 

יהודים ישבו במקום החל מ-1657 כאשר קיבלו פריבילגיה לכך מיאן סובייסקי השלישי. אז הוקמה שכונה יהודית על יד פיוטרקוב, שלימים נקראה עיירה או עיר יהודית. היהודים גרו רובם ברחוב ז'ידובסקה, רחוב היהודים, ובסמוך לו. ב-1636 נרשם בארכיוני הכנסייה כי מספר יהודים עברו הטבלה. בין השנים 1727 ל-1796 נרשמו בארכיוני הכנסייה 53 הטבלות של יהודים. גילאי המתנצרים נע בין 4 ל-40, אבל רובם היו בגילי 10 עד 18.

 

ב-1840 חיברו את "העיר היהודית" לשטחה של פיוטרקוב. באותה עת יהודי העיר היו ברובם בעלי מלאכה וסוחרים. במאה התשע עשרה היו היהודים בעליהם של בתי החרושת הראשונים בעיר.

בשנת 1928 65% מכלל בעלי המלאכה והסוחרים בעיר היו יהודים. בין החברות המפורסמות שפעלו בעיר היו:

 

  • בית ייצור מי סודה של מאיר גרודזברג (ברחוב פיווסודסקייגו 218)

  • בית בורסקאות (עיבוד עור) בעבודת יד של לייבוש שאפראן (ברחוב סוובצייגו 97)

  • בית בד של מושק ברינבאום (רחוב זמורובה 10)

  • בית יציקת ברזל של ריטרבאום ושטנרפלד (ברחוב פיווסודסקייגו 104)

  • בית בורסקאות לעורות רכים של קובה פרייזרוביץ' (ברחוב וולבורסקה 18)

  • נגרייה של יקובה מילשטיינה (ברחוב ריצרסקה 12)

  • מנסרת עצים של מורדק גולדבלום (רחוב ווישצ'יגובה)

  • מפעל לבנים של מ. פראקביץ' (רחוב סולייובסקה 68)

  • מפעל לעיבוד עץ לבוד (דיקט) של ישראל צוקר (רחוב פשדבורסקה 46)

  • מנסרת קיטור של גולדבלום (שדרת השלישי במאי)

  • מפעל חביות של מ. גולדבלום (רחוב ז'ווירקי 3)

  • טחנת רוח "שוויאט" (עולם) של מ. רוזנבלום (רחוב סוובצייגו 36)

  • טחנת רוח של מורדק קליים "פולוניאס"

  • מפעל לייצור בדים "בוגאי" , אשר משרדיו היו בלודז' ברחוב פיווסודסקייגו 40

 

בתקופת המשבר הכלכלי נחרבה התשתית הכלכלית של המפעלים. רק ב-1938 החלה התעשייה העירונית להתאושש והוקמו שתי התאחדויות סוחרים נוצריות ושלוש יהודיות.

 

בעיר פיוטרקוב פעלו בתי דפוס רבים. הראשון הוקם על ידי פייבל בוחטובסקי וחיים פרנקל בשנת 1864. בשנת 1870 הפך בוחטובסקי לבעליו היחיד של בית הדפוס. בית הדפוס שכן בכיכר מריני 1, במקום שנמצא היום שוק טריבונלסקי. בזמן מלחמת העולם הראשונה הודפסו שם, בין היתר, גיליונות "די פיטרקובר שטימה" (ביידיש: קולה של פיוטרקוב) בעריכת משה פיינקינד. בית דפוס מפורסם נוסף היה ברחוב זמורובה 8 בבעלות יאקוב צדרבאום. בית דפוס נוסף שכן בכיכר טריבונלסקי 4 ובעליו היה משה רוזנשטיין. היה גם בית דפוס בכיכר מאשלאנה, היום כיכר צ'רנייצקייגו. בית הדפוס בבעלות יואכים איסר שטרנפלד שכן ברחוב גרנסיידסקה 13. בית הדפוס פופולרנה של סלומון בלום שכן ברחוב פיוסודסקייגו 69, היום רחוב וויסקה פולסקייגו, וגם בית הדפוס מוסקבסקה שכן באותו רחוב. בית דפוס נוסף היה ברחוב בנקובה, כיום רחוב דוברובסקייגו, והוקם על יד אליהו פיינסקי ובעליו היה אביו, אליהו סמואל.

 

בזכות הכמות הגדולה של בתי הדפוס הייתה לפיוטרקוב מסורת מפוארת של יצירה עיתונאית.

הוצאו בה לאור בין היתר:

"גלוס ז'ידוסקי" (בפולנית: קול היהודים), "אונזר יודישה שטימה" (בגרמנית: הקול היהודי שלנו), "ליטרטור און לייבן" (ביידיש: ספרות וחיים), "די יודישה שטימה" (בגרמנית: הקול היהודי), "פיוטרקוב אידישה שטימה" (ביידיש: הקול היהודי של פיוטרקוב), "פיוטרקובר ווקר" (ביידיש: המעורר של פיוטרקוב), "אונזר צייטונג" (ביידיש: העיתון שלנו), "רדומר שטימר" (ביידיש: הקול של רדום), "טומאשובר וורט" (ביידיש: מילתה של טומאשוב) ו"טומאשובר ווחנבלאר" (ביידיש: השבועון של טומאשוב).

הקהילה בזמן השואה

 

באחד באוקטובר 1939 ראש המנהל האזרחי של מחוז ראדום, רודיגרה, הוציא תקנה המחייבת פולנים ויהודים מעל גיל 16 להתייצב להחלפת תעודת הזהות בתעודה חדשה. ראש מחוז פיוטרקוב הוסיף לתעודה סעיף מזהה של גזע, נוסף על סעיף הדת. בסעיף הגזע היו שתי אותיות א' ו-י', המייצגות אריים ויהודים. על פי הרשומות בשנת 1940 היו בפיוטרקוב 20,421 יהודים.

 

בחמישה באוקטובר 1939 הוציא המפקד הגרמני של העיר, הקומיסר דרכסלר, תקנה המורה על בניית הגטו, שהיה הראשון בפולין הכבושה. בתחילה השתרע הגטו על שטח של 182 בתים ו-28 רחובות. אבל בפברואר 1942 השטח צומצם ל-24 בתים בלבד. ב-31 במרץ 1942 הוצאה תקנה ולפיה על כל היהודים הגרים מחוץ לגטו להיכנס אליו. בגטו פעלו מועצת זקנים (יודנראט) ומשטרה, שחבריהן מנו 500 איש. ראש היודנראט הראשון היה זלמן טננברג, אולם הוא ואנשים נוספים נעצרו בחמישה ביולי 1941, לאחר שהמשטרה הגרמנית חשפה פעילות חתרנית יהודית בעיר. את מקומו של טננברג מילא שמעון ורשבסקי. עם סגירת הגטו הוא וחברי היודנראט והשוטרים שנותרו גורשו למחנה העבודה במפעל זכוכית "קארה", ומשם, ב-1944, למחנה הריכוז בוכנוואלד, שם סיימו את חייהם.

 

בימיו הראשונים של הגטו גרו בו 9,376 יהודים מפיוטרקוב. בתחילת 1940 החלו להעביר אליו את יהודי לודז', פוזנאן, גנייזנו בידגושץ', נאקוו, שובין וקאליש. עד המחצית השנייה של 1940 הועברו לגטו פיוטרקוב 4,770 יהודים. לפני חיסול הגטו גרו בו 29,000 יהודים. אך עד 1944 נשארו בו 3,000 יהודים בלבד במקום שנקרא "הגטו הקטן". חלק קטן מהם הועבר למחנות עבודה בבתי החרושת בוגאי, קארא והורטנסיה, ומשם למחנות הריכוז. מעטים מהקהילה שרדו.

 

מ-22 בספטמבר 1939 פעל בפיוטרקוב בית משפט מיוחד ובראשו עמד גרמני בשם וולמן. בתי המשפט המיוחדים הוקמו בגנרלגוברניה מתוקף תקנה של המושל האנץ פראנק, והם נועדו לטפל בעניינים של עבירות ועבריינים פוליטיים.

 

ענישה

בית המשפט בפיוטרקוב התחיל לפעול כבר באוקטובר 1939, ובשנת 1943 פסק גזר דין מוות על ולאדיסלאב וגנובפה רודקובסקי, בשל עזרתם ליהודים. את ולאדיסלאב הוציאו להורג בירייה ב-29 בדצמבר 1943, ועונשה של גנובפה הומר לכליאה. ישראל פרל נידון לשלושה חודשי מאסר בשל מכירה לא חוקית של חמאה. יהודים שיצאו לחפש מזון מחוץ לגבולות הגטו נידונו למוות. ינטה פרידמן נעצרה ב-11 בדצמבר 1941 ונידונה למוות בירייה. יוזף הרשקוביץ' נידון לשלוש שנות מאסר, אבל נפטר בבית הכלא בפיוטרקוב כעבור שלושה חודשים מאנמיה שנגרמה מתת תזונה.

נוסף על כך, בגטו פיוטרקוב נרצחו בלי משפט יהודים שיצאו אל מחוץ לגבולות הגטו. כך נרצחו שיידלה בהריאר, גודל זלמונוביץ', רחמיל סקלוטה, בר רבינוביץ', ואיצק הוניגסטוק.

 

הסוף

גטו פיוטרקוב חוסל בין 15 ל-21 באוקטובר 1942. בתקופה שבין יולי לספטמבר 1942 הנאצים רצחו 60 אנשים בירייה ביערות רקוביאצקיה. בזמן חיסול הגטו נשלחו 22,000 אנשים למחנה ההשמדה טרבלינקה, 150 אנשים נרצחו בירייה, ואת השאר שלחו למחנות עבודה. חלקם נותרו בחיים וניצלו על ידי צבאות בעלות הברית.

 

מאמר זה תורגם מפולנית מהאתר: Piotrków Trybunalski Wirtualny Sztetl

 

ספרי התורה מבית הכנסת

כתבה על גורל ספרי התורה מבית הכנסת הגדול בפיוטרקוב באתר שם עולם - מכון שואה ואמונה לחינוך תיעוד ומחקר http://www.shemolam.org.il/files/meydaon9/meydaon9_ShemOlam.pdf.

 

השמדת יהודי פיוטריקוב במחנה המוות טרבלינקה

המשלוחים לטרבלינקה נערכו במשך שמונה ימים בתאריכים ג'-י' במרחשוון תש"ג, 14-21 באוקטובר 1942:

 

משלוח ראשון – ד' במרחשוון, 14/10/1942: רחובות סטארה-ורשבסקה (ה'יידן גאס'), ירוזלמיסקה, גרנצ'רסקה והכפרים פשיגלוב ומיליוב.

 

משלוח שני – ו' במרחשוון, 16/10/1942: רחובות פרץ, זמקובה, כיכר זמקווי והכפרים רוספשה, קמינצק וגורזקוביץ.

 

משלוח שלישי – ט' במרחשוון, 19/10/1942: רחובות פילסודצייגו, לאונרדה, כיכר צ'רנייצ'יגו, ליטבסקה, וייסקה וקריווה.

 

משלוח רביעי – י' במרחשוון, 21/10/1942: כיכר טריבונלסקי, כיכר נייפודלגלוקצי, רחובות שבסקה, ריצ'רסקה, סיירדסקה, גרודסקה, פרנה, פיירסקה ולייזנה-מורקה.

 

יהודי הבונקרים – כ"ג במרחשוון, 3/11/1942: אלפי יהודים שהסתתרו ונתפסו הובאו לבית הכנסת, ומשם נשלחו לטומשוב ומשם לטרבלינקה.

 

נרצחו ביער ראקוב – ביום י"א בכסלו, 20/11/1942, נרצחו 160 יהודים וביום י"ב בטבת, 20/12/1942, נרצחו 542 יהודים.

 

מידע נוסף אפשר למצוא באתר של יד ושם.