ציפורה מילשטיין-גלז
ציפורה מילשטיין עלתה לארץ מפיוטרקוב בשנת 1935 בעקבות אחיה אברהם באמצעות נישואים פיקטיביים.
היא התגוררה בתל אביב ועבדה בעבודות שונות, כמו תפירה בבית חרושת לודז'יה.
בתל אביב היא הכירה את דב גלז, הבן הצעיר למשפחת גלז מווילקומיר, ליטא, שהיו בה שבעה בנים.
הוא עלה לארץ עם חברים מתנועת הנוער הציונית.
שני הצעירים הבודדים נישאו בשנת 1937.
דב התקבל לתזמורת תל אביב ולחברת החשמל, אך נאלץ לוותר על אהבתו למוסיקה עם הולדת בתם הבכורה ורדה, על מנת לפרנס את משפחתו הצעירה.
במרוצת השנים נולדו להם שתי בנות נוספות, נימה, שנקראה על שם סבתא מינדל-מינה, והדרה.
עם היוודע גורלה של יהדות ליטא בשואה עשה דב מאמצים אדירים לגלות מה עלה בגורל משפחתו, אך מעולם לא הצליח.
לאחר המלחמה, כשהגיעו לארץ שרידי המשפחה מפיוטרקוב, פתחו ציפורה ודב את ביתם בפני העולים.
דב עשה לילות כימים על מנת לעזור להם למצוא עבודה.
את דב-ברלה מילשטיין ואת ישראל זיגרייך הוא הכניס לעבודה בחברת החשמל, ושם עבדו עד צאתם לגמלאות. דב עצמו עבד בחברת החשמל והיה מבכירי המנהלים ש"הביאו אור" לאזורים רחוקים ברחבי הארץ. במשך כל השנים נשמרו קשרי המשפחה בין בני הדורות השונים.
הדור השני:
ורדה נשואה לחיים חכם, ניצול שואה מרומניה, שהיה במוסד במגדיאל בתקופתם של שרגא ומרדכי. נימה נשואה לגיורא פולטורק, והדרה נשואה ליזהר רוזנבלום.
ורדה מורה לספרות ומחנכת בבית ספר תיכון, נימה מורה לפסנתר ומלחינה, והדרה מפקחת ארצית למנהיגות במשרד החינוך. לכולן יש ילדים נשואים ונכדים.
שלוש הבנות ובני משפחותיהן, כולל הנכדים, נושאים את זכר משפחות מילשטיין וגלז בליבם. בהזדמנויות שונות נסעו לפולין, לארצות הבלטיות ולאוקראינה, מתוך רצון לכבד, להכיר, לדעת ולשמר את זיכרון העבר.