זאב רזיאלי

החסיד הצעיר הצטרף לתנועה הציונית ועלה לארץ ישראל ב-1920 כחלוץ תנועת "הפועל הצעיר". שנה לפני עלייתו של היטלר חזה את הגירוש וההשמדה של היהודים. מצויד בסרטיפיקטים משלטונות המנדט הבריטי חזר לפיוטרקוב והעלה לארץ את בני משפחתו. כך ניצלו רוב בני המשפחה והקימו דורות לתפארת.

razieli_1.jpg

מאת שי רזיאלי

זאב רזיאלי (אליהו זאב רוזנבוים) היה חסיד צעיר מחצר החסידות של הרבי מרדומסק בפולין. הוא נולד ב-1901 להוריו מרים ויהודה רוזנבוים, משפחה חסידית שהתגוררה בעיר פיוטרקוב טריבולנסקי. אבי המשפחה יהודה היה יהודי חרדי שעסק במסחר לפרנסת משפחתו המורחבת. אמו של זאב, מרים לבית ליברמן, נולדה בעיר זביירצ'ה (עיר נפה במחוז קילצ'ה בפולין), הייתה עקרת בית וגידלה ארבע בנות ושלושה בנים. זאב היה הבן השני ונולד שנה לאחר הולדת רחל הבכורה. הוא למד בישיבה בפיוטרקוב ונחשב לעילוי, כתב "פשטים", ביאורים והסברים לתלמוד ולגמרא, ורבים ניבאו כי יהיה גדול בתורה ורב נערץ. אך אלוהים והגורל זימנו לו עתיד אחר, בכך שיציל את רוב בני משפחתו מציפורני הנאצים בשואה. אלו עלו לארץ והקימו דורות המשך לתפארת. בהיות זאב בן 17, בחופשת הקיץ, לקח אותו אביו למסע רכישת סחורות לבית העסק הקטן שניהל בביתם ברחוב ירוזלימסקה 10 בפיוטרקוב. הבית קיים עד היום (ראו צילום). האב והבן נסעו בכל רחבי פולין, ואף לארצות השכנות. זאב שלט בכמה שפות, פולנית, אידיש, גרמנית, עברית ואנגלית, ומאוחר יותר אף בערבית, ולמד מאביו כיצד לרכוש סחורות. במהרה שלח אותו אביו לבדו למסעי רכישות. הסוחרים רחשו לו כבוד ואמון ומסרו לו סחורות בשווי רב תמורת שטרי חוב מאולתרים. אביו תמיד שילם את חובו במועד והמסחר פרנס היטב את המשפחה.

במסעותיו באירופה ב-1918–1919 נחשף זאב לתנועה ציונית צעירה שקמה בפולין, "הפועל הצעיר", ובמהרה החל להשתתף בפעילות התנועה הציונית שהטיפה לנוער היהודי לעלות כחלוצים לארץ ישראל כדי לייבש ביצות ולבנות את הארץ. זאב שהיה מנהיג מלידה ונואם מזהיר, שובץ מטעם התנועה לעבור בערי השדה ולסייע בנאומים באספות ולהלהיב צעירים יהודים להצטרף לתנועה החלוצית הציונית.

אביו לא ידע על פעילותו החילונית של בנו. בהיותו יהודי חרדי האמין אביו כי אין לעלות לארץ ישראל לפני ביאת המשיח והגאולה. אולם זאב החל להאמין אחרת, הוא הפך לציוני נלהב, התייצב בפני אביו וסיפר לו על שאיפתו לעבור למחנה הכשרה של התנועה הציונית, ובתום תקופת הכשרה לעלות לארץ ישראל, לבנות את הארץ ולהתיישב בה. אביו התנגד לכך בתוקף. זאב הצליח בחכמתו לשכנע את אביו לנסוע אתו לחצר הרבי מרדומסק להתוועדות, והצליח להתקבל אצל האדמו"ר ולשכנע אותו לדבר על לב אביו כי יתיר לו לעלות לארץ.

האדמו"ר זימן את האב ואמר לו: "בנך גדול בתורה ותלמיד חכם, מושך אותו לנסוע לארץ ישראל וסיבותיו עמו, ימים יגידו אם עשה מעשה טוב ומועיל. ברך אותו לפני שהוא נוסע לארץ הקודש". האב כיבד מאד את האדמו"ר ונענה לבקשתו, הוא בירך את בנו בברכת הדרך ובהצלחה בארץ המובטחת. אז גזר זאב את פיאותיו המסתלסלות מאחורי אוזניו, גילח את זקנו והחליף את הלבוש החרדי המסורתי בבגדים של צעיר חילוני. אחרי תקופה קצרה הצטרף למחנה הכשרה שהוקם ליד ורשה, וב-1920 הפליג לארץ באנייה שחצתה את הים השחור, עברה דרומה דרך מצרי הדרדנלים בתורכיה והפליגה דרומה לנמל יפו בארץ ישראל, שכונתה אז פלשתינה-א"י, והייתה תחת שלטון המנדט הבריטי.

 

זאב רזיאלי (רוזנבוים) ראשון משמאל עם חבורת פעילים ציונים לפני ההכשרה בוורשה 1920

זאב הצטרף לקבוצת צעירים שייסדו את קיבוץ תל יוסף. הוא עבד בשדות, בבניית הקיבוץ ובסלילת הכביש מעפולה לבית שאן. האיזור שרץ יתושי קדחת והיה קשה מאוד. זאב לקה במחלת המלריה והועבר לבית חולים מקומי. הרופא הוריד את חומו הגבוה בעזרת תרופות נגד מלריה שהושגו בקושי, ואמר לו כי אם הוא חפץ לחיות, מוטב שיעקור לאזור חיפה, קרוב לחוף הים, שם יש סיכוי שיחלים. בלב כבד נפרד זאב מחבריו בקיבוץ הצעיר ועקר לחיפה. שם עבר לגור עם חבר, שלמה הוניגמן, שאף הוא עלה לארץ מפולין. השניים שכרו דירת רווקים קטנה ברחוב חיים 7 בשכונת הדר עליון וזאב החל לעבוד כנהג אוטובוס שכיר בחברה בבעלות משפחה ערבית מחיפה. במהרה רכש אוטובוס עם שותף, אריה גלבוע ז"ל, וקיבל מהשלטונות הבריטיים רישיון להסעת נוסעים אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל המנדטורית בקו חיפה-ביירות-דמשק-בגדד. היה זה בשנת 1922. שני השותפים התחלפו בנהיגה באוטובוס שהכיל 25 מקומות ישיבה. הנסיעה החלה בתחנה ברחוב קינגסוואיי (כיום רחוב העצמאות בחיפה) דרך מעבר ראש הנקרה (אז ראס אל נקורה) לביירות, משם מזרחה לדמשק שבסוריה ועד בגדד שבעיראק וחזרה. הקו היה רווחי, ושימש למעשה כבסיס של התחבורה העברית הראשונה בחיפה. לימים הקים זאב יחד עם חברים נהגים קואופרטיב לתחבורה, שבו הנהגים הם בעלי הבית. קו התחבורה העברית הראשון בעיר חיפה היה מהדר דרך העיר התחתית לשכונת בת גלים וחזרה (קו 7). קו נוסף נחנך ליישוב נשר ולקריית עמל (קו 8). קווי האוטובוסים האלה שזאב וחבריו יזמו היו הבסיס לייסוד חברת האוטובוסים הגדולה "חבר", שהפכה מאוחר יותר לחברת "שחר", ולימים התאחדה עם "אגד", שהפכה לחברת התחבורה הציבורית הגדולה בארץ, ושנים רבות גם החברה הכמעט בלעדית. זאב רוזנבוים, ששינה את שם משפחתו לרזיאלי – שם עברי, היה אחד ממנהלי חברת האוטובוסים הגדולה בישראל.

באחד מימי שישי בשנת 1925 קיבל שותפו לדירה שלמה הוניגמן מברק המודיע לו כי אחותו, נעמי הוניגמן, ילידת צ'נסטוחובה שבפולין, תגיע בשבת באנייה לנמל חיפה. זאב ליווה את שלמה בשבת בבוקר לנמל חיפה לקבל את פני אחותו. הייתה זו אהבה ממבט ראשון, ונעמי וזאב נישאו ב-1926. לזוג נולדו שתי בנות, רות ורינה, ומאוחר יותר נולד שי, הלא הוא כותב רשימה זו.

ב-1932 במקביל לשינויים הפוליטיים שחלו באירופה חזה זאב שמנהיג המפלגה הנאצית בגרמניה ייבחר לשליט גרמניה. ואכן ב-1933 נבחר אדולף היטלר לכהונת קנצלר גרמניה והפך למנהיג גרמניה הנאצית, הפיהרר הדיקטטור. שנה קודם לכן השתדל זאב אצל השלטונות הבריטיים והצליח להשיג סרטיפיקטים שבעזרתם יוכל להעלות את רוב בני משפחתו שנותרו בפיוטרקוב. זאב ידע שאינו יכול לשלוח את ניירות ההגירה בדואר, כי אביו לא יסכים לעזוב הכול ולעלות לארץ. באותם ימים יהודים רבים עדיין לא חששו, היטלר היה עדיין באופוזיציה, והם אמרו לעצמם ולבני משפחותיהם "לנו זה לא יקרה". אך זאב חש בסכנה, הוא ידע כי היטלר שהפסיד חודשים ספורים לפני כן בבחירות, נחוש לכבוש את השלטון ואז רע ומר יהיה גורל היהודים.

זאב גמר אומר לנסוע לפולין לשכנע את אביו, את בני משפחתו ואת השכנים והחברים לשעבר שנותרו בפיוטרקוב לעזוב הכול ולעלות ארצה. הוא נטל חופשה, נפרד מאשתו ומבנותיו, עלה על אנייה והפליג לאיטליה. משם נסע ברכבות לפולין, לפיוטרקוב, שאותה עזב תריסר שנים קודם, ובידיו מעטפה גדולה ובה הסטרטיפיקטים, ניירות ההגירה של כל בני משפחתו על נשותיהם וטפם. הוא הצליח לשכנע את אביו לעלות ארצה, וזה כינס את כל בני המשפחה וסיפר להם כי החליט להיענות להפצרות בנו להעלות את כולם לארץ ישראל. האב אמר "לא בכדי שכנע אותי הרבי האדמו"ר מרדומסק לפני תריסר שנים להסכים שבני זאב יעזוב את הישיבה ויעלה לארץ ישראל, זו הייתה שליחותו. עכשיו הוא בא מארץ ישראל ואומר כי אין להישאר כאן, אלא לעלות לישראל כפיקוח נפש". משפחת רוזנבוים, האב יהודה, האם מרים, הבנים יחזקאל ויחיאל והבנות חנה וטובה, עזבה את פיוטרקוב ועלתה לארץ בקיץ 1932, חודשים ספורים לפני עליית היטלר לשלטון (בינואר 1933). הבת הצעירה בתיה, שהייתה אז בת 14, נותרה בפולין אצל אחותה הבכורה רחל, וגם אחות נוספת של זאב, אלה, שהייתה מגיסטר (מקביל לתואר PHD) ולימדה באוניברסיטת ורשה מתמטיקה ופיזיקה העדיפה להישאר בפולין. היא אמרה לזאב כי תישאר בוורשה ומעמדה האקדמי יבטיח לה ביטחון במקרה הצורך. כל ניסיונותיו של זאב לשכנעה להצטרף למשפחה העולה לארץ נכשלו. מיד לאחר פלישת הנאצים לפולין בספטמבר 1939 אולצה אלה על פי חוקי הגזע הארי האנטי יהודיים לשוב לעיר הולדתה, אל הגטו היהודי בפיוטרקוב, שם רוכזו כל יהודי העיר. בסוף 1939 היא פתחה בגטו היהודי בפיוטרקוב בית ספר תיכון עברי מחתרתי קטן, ומתחת לאפם של הגרמנים לימדה מתמטיקה, פיזיקה ועברית עד אוקטובר 1942, אז נתפסה באקציה הגדולה ונשלחה בטרנספורט המפורסם למחנה המוות בטרבלינקה, שם נרצחה יחד עם עשרות אלפי יהודי פיוטרקוב בתאי הגזים.

לימים ערכתי תחקיר על דודתי אלה והתברר לי כי עוד ב-1927 הצטרפה לשורות התנועה הציונית "הקיבוץ" בוורשה והפכה למנהיגת עם. היא עשתה רבות למען בני נוער יהודים בפולין. גולת הכותרת של פעילותה הציונית הייתה בית הספר התיכון המחתרתי הקטן בגטו פיוטרקוב.

 

 

אחותו הבכורה של זאב, רחל, נישאה ב-1929 בפיוטרקוב ליהודי אמיד בשם יוסף שמרגד. רחל אמרה לזאב כי מעמדם הכלכלי מבטיח להם ביטחון, והם החליטו להישאר בעיר. מיד לאחר פלישת היטלר לפולין קלגסיו הנאצים של היטלר שלחו אותם ואת בנם בן השמונה ישראל (שרוליק) להתגורר בגטו היהודי הצפוף מוקף החומה, שם ריכזו הנאצים את כל יהודי פיוטרקוב. באוקטובר 1942 הובלו רחל ויוסף שמרגד ובנם ברכבת משא בקרונות צפופים ביהודים בטרנספורט נורא למחנה המוות טרבלינקה. ישראל הצליח להימלט ליערות יחד עם עוד שני נערים אחים, נפתלי לביא (לאו) ואחיו הצעיר ישראל מאיר (לולק) לאו, לימים הרב הראשי לישראל. הוריו נרצחו בתאי הגזים וגופותיהם נשרפו בקרמטוריום של טרבלינקה. אפרם פוזר יחד עם אפר של יותר ממיליון יהודים ביער טרבלינקה. כספם ומעמדם לא עזרו להם.

האחות בתיה שנשארה להתגורר אצל אחותה רחל נלקחה למחנה הריכוז הנורא ברגן-בלזן, ובדרך לא דרך הצליחה לשרוד את הסבל הנורא בגיהינום של הנאצים. במחנה היא פגשה את יואל כהן ונישאה לו. השניים עלו לארץ באניית מעפילים בעלייה ב', גורשו לקפריסין ואחר כך הורשו להגיע לארץ, אך הושמו במחנה המעפילים בעתלית. לזוג נולדו שני בנים ובת. בנם הבכור, לימים תא"ל שלמה כהן (מיל'), נולד במחנה המעפילים בקפריסין.

ישראל שמרגד ושני חבריו נפתלי וישראל מאיר לאו נתפסו ונכלאו במחנה העבודה בוכנוואלד, אולם הם שרדו. עם השחרור הם הועברו לעיר צ'נסטוחובה, ולאחר שהות שם עלו לארץ באניית מעפילים במסגרת עליה ב', נאסרו על ידי הבריטים וגורשו לקפריסין. לאחר עלייתו ארצה ישראל שמרגד, שהלך בינתיים לעולמו, התגורר ברמת גן. פתח חנות לתיקון וממכר אופניים, נישא ונולדו לו שני בנים, יהודה ויוסי.

זאב רזיאלי הציל את רוב בני משפחתו משואת אירופה בזכות כושר החזון שלו, ובני המשפחה הקימו דורות המשך לתפארת. זאב ונעמי רזיאלי ושתי בנותיהם עברו להתגורר בטבעון, שם נולדתי אני, בן הזקונים. ב-1949 זאב נבחר לראש המועצה הראשון של יישוב הגנים הפורח, ולימים הוא בנה את בית הקולנוע זוהר בקריית טבעון, הקיים עד עצם היום הזה. זאב נפטר בקיץ 1975 ונעמי רעייתו נפטרה ב-1986. זאב ונעמי רזיאלי זכרונם לברכה קבורים בבית העלמין של קריית טבעון הנשקף אל עמק יזרעאל המוריק, שאותו אהבו כל כך.

יחיאל, אחיו הצעיר של זאב, שינה את שם משפחתו מרוזנבוים לרוזנבאום, והיה ממייסדי בנק לאומי, ומאוחר יותר שימש מנהל סניף בנק איגוד בבורסת היהלומים ברמת גן. עשרות בני משפחת רוזנבאום-רזיאלי, דודים, דודות, בני דודים, נכדים ונינים, פזורים בכל הארץ, אך את כולם מאחדת ההכרה כי חזונו של זאב והפיכתו מיהודי חרדי לציוני נלהב בפיוטרקוב היא שהצילה אותם, את בניהם ואת בני בניהם מציפורני הנאצים ומהשמדה. רוב בני המשפחה הם דתיים ציוניים חובשי כיפות סרוגות.

בשלהי ימיו סייע זאב להקים את בית הכנסת המרכזי של קריית טבעון ושב למקורותיו המסורתיים ביהדות. למעשה הוא מעולם לא עזב את המורשת היהודית, גם כאשר גזז את פאותיו ושינה את לבושו, המשיך לשמור מצוות, להניח תפילין, להתעטף בטלית, לערוך קידוש בשבת ולקיים כדת את כל חגי ישראל. בילדותי סיפר לי אבי איך הצטרף לתנועה הציונית, ובנערותי לקח אותי בימי השנה למותו של אביו לקברו של סבי, יהודה ז"ל, שם נהג אחיו יחיאל להקריא את צוואת סבי, שנכתב בה בין היתר "ראשית, על כל הניצבים כאן מעל קברי להודות להלל ולשבח את בני הבכור אליהו זאב, כי בזכותו אתם, בנותיכם ובניכם, חיים בארץ ישראל. בני זאב בתבונתו ידע להצטרף ל"הפועל הצעיר" להפוך לחלוץ ציוני בארץ ישראל ולבנות את הארץ. בחכמתו ידע לשוב לגולה בפולין ולשכנע אותי להעלותכם לארץ ובכך הציל את רוב משפחתנו, ולו התודות".

 

razieli_2.jpg
razieli_3.jpg
razieli_4.jpg